הסטוריון

באיגרת הבזק שנשלח על ידי היידרייך, ניתנה הוראה להקים גטאות ליהודים בערים הגדולות ליד מסילות ברזל ולפיה יש לרכז  לתוכן את כל היהודים מן הכפרים והערים .על פי איגרת הבזק, הגטאות אינן מיועדות להיות מגורי קבע אלה להוות מקום ריכוז. המהלך היה בעצם הטעיית היהודים כדי שיחשבו שהם עוברים למקום מגורים מוגן וקבוע .

מטרות הנאצים בהקמת הגטאות היו לרכז את היהודים במקום אחד על מנת להקל עליהם את המעבר למחנות האחרים באופן מרוכז. מעבר יהודים לגטאות איפשר לנאצים לבודד  אותם משאר האכלוסיה כגזע נחות ולהרחיקם מהאוכלוסייה ובנוסף כדי למנוע עזרה עבורם. הבידוד אפשר פיקוח ושמירה טובה וקלה יותר על היהודים.                                             

מתוך הגטאות היה יותר יעיל לאסוף גברים יהודים לצרכי עבודה בכפייה לתועלת הגרמנים, היה יותר קל להחרים רכוש, בתים ובתי עסק של היהודים ולטהר את השטח הכבוש מיהודים. מטרה נוספת הייתה להביא לפגיעה במורל וברוחם של היהודים על ידי התנאים הקשים בגטאות, רעב, מחלות, סבל, עבודה בכפייה.

ההוראה לגרש את היהודים לגטאות על ידי הגרמנים נעשה עם התראה קצרה מאד והיהודים נאלצו למצוא לעצמם מקום מגורים חדש בתוך הרובע הקטן והצפוף שהוקצה להם.    הגרמנים אפשרו ליהודים לקחת איתם מעט מאד חפצים.

במעבר לגטו לודז' התחוללו נגד היהודים פוגרומים כדי לזרז את קצב המעבר אל תוך הגטו ויהודים רבים נפצעו ונרצחו באכזריות.

הגטאות היו דומים בתנאי הקושי אך לא זהים. היו גדולים וקטנים, חלק מהגטאות אליהם נשלחו היהודים היו סגורים וחלק פתוחים. בגטו סגור  היהודים לא הורשו לצאת, והאזור היה מוקף בגדר או בחומה תחת שמירה גרמנית ופולנית. בגטו פתוח היהדים הורשו , תחת פיקוח, לצאת לעבודה בבוקר ולשוב בערב לגטו, בתנאי שהיה ברשותם תעודה עבודה.           

הגטו הפתוח היה מוקף גדר ולרוב והשמירה עליה הייתה פחות קפדנית. ריכוז היהודים בגטאות יצרה מציאות חדשה עבור היהודים גם בהתנהלות היום יומית. התנאים בגטאות היו קשים והיהודים נאלצו להתמודד עם תנאי רעב קשים, צפיפות, מחלות, מגיפות ומוות. במטרה להתמודד עם המחסור במזון  תרופות התפתחה תופעה של הברחת מזון, הן על ידי כנופיות מקצועיות יותר שהתמחו בזה וספקו לאחרים מזון, והן על ידי נשים וילדים לצרכם הפרטי והקיומי.מבריחים עברו דרך פרצות בחומות וגדרות או בתעלות לצד הפולני של העיר והבריחו חזרה פנימה מזון. בגטאות סבלו היהודים מריבוי מגפות ומחלות מדבקות ותנאי קור קשים שהביאו גם הם למוות וסבל רב. הם חיפשו כל דבר  שיעזור להם להתחמם ולהתגבר על התנאים הקשים.

משפחות חיו יחד בצפיפות רבה. לרוב נלקחו האבות למחנות עבודה ולא יכלו לסייע בפרנסה כך שהרבה פעמים נאלצו הנשים והילדים לנהל את הבית ולשאת בנטל הקיומי. הילדים לרוב יצאו לרחובות לקבץ נדבות, לחפש מזון ולעסוק בהברחות.

היהודים נסו עד כמה שאפשר להמשיך בשיגרת חייהם הקודם. כבר משנת 1939 קם מוסד עזרה עצמית במימון הג'וינט של היהדות ארצות הברית, שעזר ותמך בפליטים ומשפחות במצוקה קשה. זאת בעזרת רשת של ועדי בתים ש תמכו במזון וארוחות וטיפול רפואי. תנועות הנוער והמחתרת עזרו גם במאמץ.  בגטאות הוקמו תנועות נוער שמטרתם לקיים חיי תרבות לצעירים המבוססים על "מפגשי רעים וחברה תוססת". תנועות הנוער ארגנו מסגרות חינוכיות וסמינרים מחתרתיות. חברי תנועות הנוער מילאו תפקיד חשוב כאנשי קשר בין הגטאות על ידי העברת ידיעות על מצבם של היהודים והפצת עיתונים ומידע תוך סיכון רב.

הוקמו ביתי מלאכה ותעשיית יצור בתוך הגטאות, תוך עידוד של היודנראט שהייתה מועצת היהודים שדאגה לבצע את הוראותיהם של הנאצים, לבצע ספירות בגטאות ולמנוע בריחות . תפקידה היה גם לנהל את הקהילת היהודים בגטו. היודנראט טענו כי גטו יצרני (יצור של נעליים, בדים, תחמושת וכו' יביא תועלת לגרמנים ובכך יביא להצלתם של חייהם של כמה יותר יהודים. גטו יצרני יגרום לגרמנים לא לשלוח את הפועלים היהודים למחנות השמדה.

היודנראט הקימו בנוסף ארגון של עזרה רפואית , הקמת מרפאות כדי לנסות להתמודד ולמגר את המחלות והמגפות שהתפשטו בגטאות.

בגטאות היה גם חיי תרבות וחינוך

– היודנראט אף הקימו מוסדות חינוך ותרבות בגטאות – בתי ספר, גנים, מרכזי הכשרה מקצועית ומרכזי תרבות שונות. לרוב כל אלה התקיימו בסתר בניגוד להוראות הגרמנים. לפעילות זו מטרה לשמור על צלם אנוש ולהעסיק את היהודים ולהרחיק אותם מהתנאים הקשיים. בנוסף התקיימו לימודים בחשאי בבתי ספר יסודי ותיכוני, הרצאות ופעילויות תרבות ביידיש ועברית כולל תזמורות ומקהלות, תאטרון ויצירה על ידי משוררים וסופרים ששיקפו את המציאות הקשה בו נמצאו.

ההתמודדות הרוחנית שיקפה את "קידוש החיים"  - להמשיך בחיים למרות הקשיים במטרה לשרוד. כפי שביטא אותו הרב ניסנבויים, מראשי הציונות הדתית בוורשה, שאמר " זוהו שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם בשם המוות". הרב ניסנבוים דרש מהיהודים לעשות הכל ביכולתם כדי לשרוד ולא לתת לגרמנים להשיג את מטרתם שהוא להשמיד את היהודים ולגרום להם לאבד את אנושיותם. הור רצה שהיהודים ישמרו על צלם אנוש למרות התנאים הבלתי אנושיים. המונח "קידוש החיים" נלקח ממונח אחר, מתקופת המכבים, שדיבר על "קידוש השם" שאמר שעדיף ליהודי למות מאשר לעבור על מצוות התורה. וקידוש החיים אומר שעל היהודים לאבק על המשך החיים בצורה האנושית ביותר שאפשר.

 

הסירטון המצורף מספר על חייה של דיתה קראוס שנולדה ב1929 בפראג וגדלה כבת יחידה.          

 בנובמבר 1942 דיתה ומשפחתה גורשו לגטו טרזן בהתראה קצרה מאוד ,ואיפשרו להם לקחת איתם מינומום דברים. בגטו היו תאטרון , הצגות, דיתה שרה באופרת ילדים. בין הלימודים בגטו היא למדה לצייר, ומציירת עד היום. היא למדה זאת אצל אמנית יהודייה ידועה שהתנדבה ללמד ילדים ציור ואומנות בגטו כדי להעסיק אותם מהקושי והתנאים הקשים. בגטו היה צפיפות רבה, ומזון מועט ודל, היו הרבה עבודות כפייה ולמרות הקשיים ניסו היהודים בגטו לשמור על על מציאות ככל שאפשר. התקיימו פעילויות חינוכיות ותרבותיות, הרצאות וכו על מנת לשמור על חינוך,ערכים וגאווה יהודית. בינהם פרדי הירש שאירגן פעילויות ואימוני ספורט לנוער ולילדים.

לאחר כמה חודשים בדצמבר 1943נשלחו היא והוריה למחנה אושוויץ ונכלאו "במחנה המשפחות" בבירקנאו שם אביה מת.וב1945 ועד לשיחרור המלחמה היא ואמה שהו במחנה ריכוז ברגן-בלזן שם אמה נפטרה.ב1947 התחתנה ועלתה 1949 עם בעלה ובנה הבכור לארץ ישראל בהיותה בת 18 בלבד.

הסירטון עורר בי הערכה רבה כלפי היהודים שלא איפשרו לתנאים הקשים ולנאצים להכניע אותם. ועל כך שהמשיכו לשמור על ערכים ועזרה הדדית אחד כלפי השני.

מושג: הקשר לסירטון לבין חיי היום יום בגטו הוא שבשניהם מתואר מצב קשה ותנאיים רעם בגטו של צפיפות,רעב,מחלות,עבודות כפייה וכו'.

 

עמית לוינסון