מנדטורי

כל מה שקרה בארץ בתקופת המנדט

התמודדות היישוב עם בעיית הביטחון בארץ ישראל

שוהם ניניו

במהלך ביקורי בארץ ישראל בתקופת המנדט בשנים 1918-1945 הבחנתי במספר בעיות כלליות בארץ ישראל. בכתבה זו אני רוצה לסקר לכם על בעיית הביטחון בארץ ישראל, התגברות המתח בין יהודים לערבים בשנות ה-20 וה-30 בארץ ישראל ועל המאורעות הקשות שקרו כאן באותה תקופה.

שלושה מוקדי כוח בארץ ישראל: בארץ ישראל התגוררו בין שתי מלחמות העולם מיעוט יהודי ורוב ערבי תחת שלטון מנדט בריטי. בין שלושת הקבוצות האלה- בריטים,יהודים וערבים- התפתחה מערכת יחסים רגישה ושבירה: היהודים ביקשו להקים את הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל , כפי שהובטח בהצהרת בלפור ובכת המנדט, ואילו הערבים ביקשו למנוע זאת. הערבים תבעו מבריטניה לקיים את ההבטחות שניתנו לפי טענותיהם לשריף חוסיין ממכה במכתבי מק מהון ולסגת מן ההבטחות שהעניקה לציונים בהצהרת בלפור. לבריטניה היו אינטרסים מובהקים באזור וכדי להשיגם היא ביקשה לבסס את כוחה ואת מעמדה במזרח התיכון. משום כך היא ביקשה לשמור על קשריה גם עם היהודים וגם עם הערבים.

הציפיות המנוגדות של היהודים ושל הערבים מממשלת בריטניה יצרו דפוס התנהגות קבוע: עליית היהודים חוללה שינויים דמוגרפים התיישבותם וכלכליים בארץ ישראל: כתגובה יזמו הערבים אירועים אלימים המוניים שכונו על ידי היהודים "מאורעות" והם כוונו נגד היהודים ממשלת בריטניה נהגה למנות ועדת חקירה וזו הייתה מגישה דוח ומסקנות ובעקבותיהם הייתה ממשלת בריטניה מגדירה מחדש את מדיניותה בארץ ישראל ב"ספר לבן"(כך קוראים למסמך שממשלת בריטניה נוהגת לפרסם גם בימינו, שבו היא מצהירה לפני הפרלמנט על מדיניותה בנושא מסוים).

את המאורעות אפיין קו אחיד המון ערבי מוסת היה מתנפל על שכונות יהודיות בערים המעורבות או על יישובים מבודדים, רוצח ובוזז מכל הבא ליד. בעת המאורעות הותקפו גם יהודים בדרכים. מעשי האלימות החוזרים ונשנים ותגובות הבריטים שהתלוו אליהם זיכו את הערבים בהישגים מדיניים. ואילו עליית היהודים לארץ ישראל שלא פסקה, בניית מוסדות ההנהגה, פיתוח ההתישבות וחיי הכלכלה והתרבות- ביססו את היישוב העברי וחיזקו אותו.

מאורעות בראשית שנות ה20 ובסופן:

ב 1 מאי 1921 פרץ ביפו גל של מעשי אלימות של ערבים נגד יהודים. מעשי אלימות אלה מכונים "מאורעות 1921", המאורעות התפשטו אל ישובים נוספים כמו פתח תקווה, כפר סבא, חדרה ורחובות. במהלך חמשת ימי המאורעות נהרגו 42 יהודים ועשרות נפצעו. בפרדס בקרבת יפו נרצחו הסופר יוסף חיים ברגר שעלה ב1909 מרוסיה וסיפוריו מתארים את חיי הפועלים ומעלים את קשיי היחיד על רקע קליטה בחברה חדשה. בסוף שנות ה-20 , לאחר כשבע שנים שקטות (1922-1928) שבמהלכן נמשכה העלייה והתבססה ההתיישבות בארץ ישראל, פרץ גל חדש של מעשי אלימות נגד יהודים. חאג' אמין אל חוסייני והמועצה המוסלמית העליונה ליבו את המתיחות בין יהודים למוסלמים על רקע דתי- סביב שאלת זכות התפילה ליד הכותל המערבי ותוך כדי הפצת שמועות על כוונת היהודים להשתלט על הר הבית.

מרד ומאורעות באמצע שנות ה-30

באמצע בשנות ה – 30 החלה בארץ ישראל תקופה של מעשי טרור ואלימות של ערבים נגד יהודים שנמשכה כשלוש שנים. מעשי האלימות החלו ביפו ב19 באפריל 1936, ולמחרת היום הכריזו הערבים על שביתה כללית ללא הגבלת זמן. הערבים כינו את האירועים האלה- "המרד הערבי", והיהודים- "מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט ("1936-1939). את המרד הנהיג "הוועד הערבי העליון", גוף פוליטי חדש שהוקם באפריל 1936 ובראשו עמד המופתי, חאג' אמין אל חוסייני. שלא כמו בתקופת מאורעות תרפ"ט שבה שלטה ההסתה הדתית, הוועד הערבי העליון דרש מן הבריטים דרישות לאומיות מובהקות בתחום השלטון והקמת המוסדות.

כריכתו של הספר הלבן שפרסם פספילד, שר המושבות של בריטניה 1930.

כריכת הספר הלבן של פאספילד 1930

תרבות עברית חדשנית בפלסטינה

עמית לוינסון

Jewish News in America

הגעתי לפלסטינה כדי לסקר את חיי התרבות בישוב היהודי תחת המנדט הבריטי אשר שולטים בארץ. כאשר הגעתי לארץ יכולתי לראות יהודים מסוג חדש ומודרני במיוחד אשר שונים לגמרי מהסטריוטיפ והסטיגמה של היהודי הגלותי. בשנים האחרונות עלו לארץ עשרות אלפי עולים ממדינות שונות אשר באו מתרבויות שונות, מה שהביא למגוון תרבויות בארץ. ליהודים בארץ יש רצון ברור ליצור מהפכה תרבותית, ליצור חברה חדשנית ומאוחדת ומלבד המטרה הציונית של היהודים, היא ליצור חברה חדשה. יש שאיפה ורצון רב ליצור בחברה היהודית מכלול של תרבות ויצירה במגוון תחומי חיים: להחליט על שפה רשמית מדוברת, ספרות, מוסיקה, חינוך ועוד.

אנשים רבים עוסקים בשאלת התרבות, בעיקר העולים החדשים שהתיישבו בארץ והמענה עבורם היא זהות הלאומית. הזהות הלאומית באה לידי ביטוי בשפה העברית מה שלא מובן מאליו אך ברגע שהוחלט שהשפה העברית היא ההשפה הלאומית הרשמית - התרבות חדשה צומחת במהרה.

התרבות העיברית מתקיימת אך ורק בפלסטינה (א"י) ומדוע? היות ובארץ רוווחת תרבות עברית אותינטית ובאירופה זה ברור כי זה לא יצליח. כאן בארץ אין תרבות אחרת, הבריטים אינם עוסקים בתרבות.

עם ביקורי בארץ התחזקה ההבנה מה היהודים לא רוצים שיהיה בתרבותם. הם לא רוצים לחיות לפי מנהגי תרבות גלותיים ומסורתיים. הם לא רוצים לדבר ביידיש. הם גם אינם רוצים להיות עם תרבות ערבית המקומית בפלסטינה. כאן בפלסטינה מכנים את היהודי החדש בשם "חלוץ" שמאמינים באידיולוגיה של עבודה ובעיקר עבודת אדמה. בנוסף הם מאמינים שבאמצעות ההתיישבות החקלאית תהיה בעלות ערכית ומוסרית על שטחים. בנוסף דיבור וטיפוח השפה העברית יוצר טיפוס יהודי חדש שמחובר בשורשיו בעומקו לארץ. עוד החלוצים מאמינים בעקרון הפשטות, כלומר להסתפק במועט. כאשר הסתובבתי ברחובות תל-אביב שמעתי סביבי בעיקר את השפה העברית ולא היה לי ספק שמדובר במהפכת שפה שאין דומה בכל העולם. עד לפני כשלושים שנה השפה העברית הייתה שפה מתה ושמשה רק לספרי קודש, תפילות וכו'. הראשון שהוביל את החייאת השפה העברית הוא אליעזר בן יהודה ולפי מה שהבנתי אנשים חשבו שהוא מוזר ומשוגע אך הוא החדיר את הרעיון שעם אחד צריך לשון אחת. עם הזמן העברית תפסה תאוצה ואנשים מתחילים לעברת את שמם, רחובות נקראו בשמות עבריים ובבתי הספר מלמדים בעברית כשפת הוראה. משוררים וסופרים רבים כותבים בעברית. לדוגמא: רחל המשוררת , חיים נחמן ביאליק ועוד.

כחלק מביקורי בפלסטינה, נפגשתי עם דוד בן גוריון, איש נמוך קומה שאופן מוזר אהב לעמוד על הראש, שופע קריזמה, בטחון וחזון. בן גוריון עומד בראש ההסתדרות וחלק מתפקידו הוא עוסק בהנחלת התרבות העברית לכלל. כאשר שאלתי אותו מהי מטרתו מבחינה תרבותית, הוא סיפר לי שהוא רוצה שיהיה בארץ תרבות חדשה ושלילת התרבות הגלותי. ליצור יהודי חזק, עובד אדמה, ציוני וערכי.

המקום הכי מעניין שבו שהייתי מבחינה תרבותית היא ללא ספק העיר תל-אביב שנחשבת למרכז תרבותי של היישוב היהודי בארץ. זאת העיר הראשונה ויחידה שהיא עברית ולא מעורבת, מורכבת בעיקר מאנשי היישוב החדש. אין צורך להתמודד עם התנגדויות של אנשי היישוב הישן. עיריית תל אביב משקיעה מאוד בפיתוח התרבות ואכן יש פה מגוון חיי תרבות תוססים כגון: תחרויות ספורט, תזמורת, תאטרון, ריקודים סלוניים, תהלוכת עדלוידע בפורים, ועוד.

אחד ממייצגי התרבות הם תנועות הנוער שאצלם מתגבשות נורמות התנהגות שונה מהגולה. רווחת תרבות חברמנית כלומר הרבה מאוד הומור, יש פה סגנון דיבור ישיר ובוטה. הבילוי המועדף במפגשים של בני הנוער הוא ריקוד הורה. הם לובשים מכנסיים קצרים, חולצה כחולה עם שרוך אדום.

אספר לכם על ביקורי בתאטרון העברי "הבימה" שנוסד ב- 1917 אשר משקף את הציונות, בו כל השחקנים צריכים לדבר עברית. השחקנים חיים כקומונה כמו משפחה גדולה ומאוחדת. בהצגה בה ביקרתי שהיא נחשבת להצלחה גדולה בתחום הבידור והתרבות שנקראת " הדיבוק" , ההצגה מתארת את התרבות היהודית בגולה שתורגמה מיידיש לעברית.

בביקורי בפלסטינה נחשפתי להתפתחות התרבות היהודית החדשה, תרבות תוססת מלהיבה. אני מקווה שאחזור לביקור בקרוב ואראה שיפור ביחסים בארץ בין היהודים החלוצים לבין הדתיים, ובין היהודים והערבים ושיהיה קירוב לבבות בין כל התרבויות השונות.

תיאטרון, פיסול, ציור, וקולנוע – זה נשמע לכם פריז? לא, זה כאן אצלנו

שירה בצון ורותם לוי

ב-י"ב בטבת תרצ"ז נשלחתי לסקר את קונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הארצישראלית. על הקונצרט כתבתי בכתבה נפרדת, אך הפעם ברצוני לדבר על שאר מראות עיני בביקורי בעיר תל אביב.

כל המי והמה של התרבות הישראלית שוכנים כיום בתל אביב. אמנים בעלי שם עולמי בחרו למקם עצמם כאן, ותרומתם ליישוב היהודי היא בלתי ניתנת לשיעור. נחמד לראות שבמרכז המציאות הקשה שאופפת אותנו, הצליחה לצמוח תרבות פנאי ענפה כל כך. הנני בטוחה וסמוכה שרבים מאמנים וממוסדות אלה יזכרו גם לדורות הבאים. ולכם, קוראיי, אגיד זאת: אם ברצונכם להעביר את שעות הפנאי בלב התוסס של חיי התרבות באזורנו – בואו לתל אביב. לא תתחרטו על כך.

לא בכדי הקבלתי את תל אביב של ימינו לפריז – בתל אביב מתגוררים ציירים שונים כדוגמת ראובן רובין, הצייר היהודי הארצישראלי הראשון, שכזכור לכם הציג בתערוכת יחיד את ציוריו במגדל דוד לפני יותר מעשור; וציונה תג'ר שנולדה ביפו ועזבה את הארץ על מנת ללמוד אמנות בפריז אך חזרה לחיק ארצנו וכיום יוצרת ציורים מרהיבים ביופיים. גם אמנות הפיסול פורחת כאן – בתיה לישנסקי, שהספיקה כבר להציג את עבודותיה בפריז עצמה, שוכנת כאן היום. היא הקימה אנדרטאות באצרנו, וכונתה "נביאת האמנות שאיננה עובדת אלא לאלוהים בלבד" על ידי זלמן שזר בכבודו ובעצמו.

ומה בדבר המשוררים? ובכן, אם עוד לא שמעתם על חיים נחמן ביאליק, כנראה שהגיע זמנכם. בצער רב נפרדנו מגדול המשוררים בדורנו לפני כשנתיים, אך גם הוא בשעתו התגורר כאן. על שיריו של ביאליק מיותר לפרט, אך מפעלו ביישוב ותרומתו לתרבות הם בלתי ניתנים לשיעור: הוא הנהיג בבית "אהל שם" את מסורת "עונג שבת" שבה נפגשו שלל האמנים והסופרים; הוא פרסם מחזות והשפיע על המשוררים אחריו (כדוגמת יעקוב שטיינברג); וכמובן, הוא חידש מילים בשפה העברית. כולנו משתמשים במילים כדוגמת מטוס, תגובה, מצלמה, ומענק, אך האם ידעתם שעל מילים אלה אחראי לא אחר מאשר ביאליק?

למשורר הלאומי היה קשר מיוחד לעיר תל אביב. הוא לא הסתפק במגורים בה – הוא בעצמו היה פעיל בבית עיריית תל אביב!

וזה עוד לא הסוף. אורי צבי גרינברג, מראשוני הכותבים בעיתון "דבר", חזר לארצנו לפני זמן לא רב והוא מתגורר כעת כאן. אברהם שלונסקי, הלא הוא "לשונסקי", שייסד את השבועון הספרותי "טורים" ונתן הזמדנויות למשוררים חדשים רבים לפרסם את שיריהם, שוכן כאן גם הוא. על תרומתו של לשונסקי לספרות, לתיאטרון ולשפה העברית אפשר לדבר עד מחר; אך ברצוני להמשיך ולפאר את התרבות הענפה בעיר תל אביב.

והגענו למוזיקה. כאמור, אני עצמי נוכחתי בקונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הארצישראלית, אך לזאת קדמו עוד הקונסרבטוריון בעיר והאופרה הארצישראלית שהוקמה כאן לפני 13 שנים.

גם האמנות החדשה ביותר באופן יחסי לא איחרה להגיע לתל אביב. כבר בתרע"ד נחנך הראינוע הישראלי הראשון, "עדן", גם הוא כמובן בתל אביב. עם הקרנת הסרט המדבר הראשון ("זמר הג'ז", אם זכרוני אינו מטעני) הוחלף שמו של הראינוע ל"קולנוע", מהמילה "קול" כמובן. קולנוע "עדן" זוכה להצלחה אדירה ומסחררת, ובעקבותיו נפתחו בתי קולנוע נוספים בעיר ובארץ.

אמנות התיאטרון פורחת כאן במיוחד. תיאטרון "הבימה", לאחר מסעותיו הרבים והמוצלחים, הגיע לנמל יפו לפני שמונה שנים. התיאטרון נוסד במוסקבה וכבר אז ראה את ייעודו בהעלאת הצגות בשפה העברית על אף שלא הייתה זו השפה המדוברת בין יהודי רוסיה. השם "הבימה" הוענק לו על ידי מייסדיו, והוא נועד לסמל מימד של קדושה והקבלה שבין בימת בית הכנסת לבימת התיאטרון. לפני כעשור יצא התיאטרון לסיבוב הופעות באירופה, שהמשיך לארצות הברית והסתיים כאן בארצנו. כיום התיאטרון, הזכור לכולנו בעיקר מההצגה "הדיבוק" שהפכה לסמלו, ממשיך את פעילותו ביישוב.

חיי התרבות בארץ ישראל

ראיון עם ברוניסלב הוברמן

נופר כהן וזיו גולדמן

שלום שמי וינסטון תג'ר. אני עיתונאי, ונשלחתי לביקור בארץ ישראל על מנת לחקור לעומק את חיי התרבות ביישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט (שנים 1918-1945). במהלך הביקור שלי בארץ ישראל יצא לי להיפגש עם כמה אנשי תרבות שונים ששיתפו אותי בתחומי התרבות היהודיים ביישוב היהודי בישראל.

הראשון מביניהם היה ברוניסלב הוברמן, וזהו היה הראיון איתו :

עיתונאי : "ברוניסלב היקר שלום רב, אני מעוניין לשמוע קצת על עצמך ועל עברך. האם אתה מעוניין לשתף אותי?".

ברוניסלב : "בשמחה רבה. הגחתי לעולם בשנת 1882 בפולין. ביקרתי לראשונה בישראל בשנת 1929. לאחר עליית הנאצים לשלטון התנגדתי לאידיאולוגיה שלהם, והחלטתי לעלות ארצה."

עיתונאי : "האם העלייה לארץ ישראל, והשוני בין התרבות האירופאית לתרבות ששוררת כאן השפיעה על המקצוע המוזיקאלי שלך?"

ברוניסלב : "באירופה הייתי כנר מאוד מפורסם ומוצלח, ולאחר שעליתי לארץ ישראל היה לי קשה להתחבר לתרבות השונה אך לבסוף הצלחתי להתגבר על קושי זה, ובשנת 1936 הקמתי את התזמורת "הארצישראלית", ואף לעיתים הופעתי עימה כסולן בכמה קונצרטים."

עיתונאי : "יפה מאוד! שאלה אחרונה לי עלייך, האם הקשיים ששררו בארץ ישראל באותה תקופה היוו לך בעיה כאשר יצרת תרבות מוזיקאלית חדשה בכוחות עצמך?"

ברוניסלב : "האמת היא שלא עבדתי לבד, היה לי שותף- ארתורו טוסקניני אשר היה מוזיקאי גדול באיטליה שנאלץ להגר לארצות הברית לאחר שהתנגד למשטר הפשיסטי. לבסוף החליט לעלות לארץ ישראל. לארתורו הייתה מחלת עיניים קשה שגללה הוא אינו יכל לנצח עם תווים אך למרות זאת הוא ניצח בקונצרט הבכורה של התזמורת.

עיתונאי : "תודה רבה ששיתפת אותי בסיפור המרגש והמעניין שלך על עברך המוזיקאלי, ועל תרומתך הענקית לפיתוח התרבות היהודית בארץ ישראל".

זהו היה ברוניסלב הוברמן, כנר יהודי גדול ודמות חשובה מאוד בתרבות היהודית בארץ ישראל. ונעבור למרואיין הבא שהואיל בטובו להיפגש עימי, ולספר לי על תרומתו לתרבות היהודית בארץ ישראל.

עיתונאי : "אז משה הלוי, ספר לי על תרומתך לתרבות היהודית בארץ ישראל".

משה : "בשנת 1925 הקמתי תיאטרון פועלים בשם "האוהל". לשורות התיאטרון סירבתי לקבל שחקנים מקצועיים, ולכן כל השחקנים שגייסתי היו שחקנים חובבים, חברי קיבוצים ופועלים שהתפרנסו לרחבתם מכך ששיחקו בתיאטרון, ובכך הגדלתי את הפרנסה ואת התרבות של היישוב היהודי בארץ ישראל".

עיתונאי : "כל הכבוד לך אדוני, האם תוכל לתת לי דוגמא להצגה מוצלחת שאפשר לראות בתיאטרון "האוהל"?"

משה : "בוודאי, ישנה הצגה מוצלחת מאוד בתיאטרון "האוהל" ששמה "החייל האמיץ שוויק" מאת הסופר הצ'כי ירוסלב האשק. הצגה זו כבר מההתחלה הפכה לאחד מנכסי התיאטרון בארץ, והיא מועלית בהפקות שונות."

עיתונאי : "האם תוכל להמליץ לי על תיאטרון מקצועי בארץ ישראל בתקופה זו?"

משה : "ישנו תיאטרון מרכזי בארץ ישראל ושמו "הבימה" שנוסד במוסקבה בשנת 1917, וכבר בתחילת דרכו העלה הצגות בשפה העברית למען יהודי רוסיה למרות ששפת אימם הייתה רוסית. לאחר שיצא תיאטרון "הבימה" למסע הופעות ברחבי העולם בשנת 1926 הגיע בסופו לארץ ישראל בשנת 1928, ולאחר שעלו רוב חברי התיאטרון לישראל הוחלט שתיאטרון "הבימה" השתקם בארץ ישראל. תיאטרון זה נהיה התיאטרון הלאומי של היהודים בארץ ישראל".

עיתונאי : "משה היקר, סיפורך מעורר השראה. תודה לך על זה ששיתפת אותנו בתרומתך לתרבות היהודית בארץ ישראל".

לאחר רעיונות אלו נוכחתי לגלות לעוד תחומים רבים בחיי התרבות של היהודים בארץ ישראל כגון : אולם הראינוע הראשון בארץ שהוקם בשנת 1923 בתל אביב ושמו הוחלף ל"קולנוע עדן", ציירים (ראובן רובין וציונה תג'ר), פסלים (בתיה לישנסקי), האוניברסיטה העברית בירושלים שהוקמה בשנת 1925, ופיתחה את התחום האקדמי בארץ ישראל ועוד.

זהו היה הביקור הכי מרתק, מעניין ומלמד שהיה לי.אני רוצה להודות לאנשים ששיתפו אותי בתרומתם הענקית לחיי התרבות ביישוב היהודי.

אנשים הרוקדים במעגלים את ההורה (ריקוד זה מאפיין את תרבות היישוב היהודי בארץ ישראל).

ההתמודדות עם בעיות הבטחון בתקופת המנדט

זיו משל

המתח בין היהודים לערבים בשנות ה20 וה30 בארץ ישראל גבר לאחר עלייתם של חלק קטן מהיהודים שהוגלו מאירופה. בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי חיו הבריטים ששלטו באזור באותה תקופה, ויהודים וערבים שביניהם התפתחה מערכת יחסים רגישה ושבירה בעקבות בקשתם של היהודים להקים את הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל כפי שהובטח בהצהרת בלפור ובכתב המנדט, אך הערבים התנגדו לבקשה זו ואף ביקשו למנוע זאת. הערבים דרשו מבריטניה לקיים את ההבטחות שניתנו לפי טענותיהם במכתבי מק מהון, כלומר, הקמת מדינה ערבית עצמאית ברשותו של השריף חסיין בשטחי האימפריה העותומאנית שבהם יושבים ערבים.
לבריטניה, היו אינטרסים מובהרים באזור ולכן כדי להשיגם היא שמרה על קשריה גם עם ערבים וגם עם יהודים. הציפיות המנוגדות של היהודים ושל הערבים ממשלת בריטניה יצרו דפוס התנהגות קבוע- עליית היהודים חוללה שינויים דמוגרפיים,התיישבותיים, וכלכליים בארץ ישראל. כתגובה, יזמו הערבים אירועים אלימים המוניים שכונו על ידי היהודים "מאורעות" והם כוונו כנגד היהודים. לכן ממשלת בריטניה נהגה למנות ועדת חקירה והייתה מגישה דוח ומסקנות שבעקבותיהם היא הייתה מגדירה מחדש את מדיניותה בארץ ישראל ב"ספר הלבן", שהיה מסמך שנהגה לפרסם ובו היא הצהירה לפני הפרלמנט על מדיניות בריטניה בנושא מסוים. המאורעות אופיינו בכך שהמוני ערבים מוסתים היו מתנפלים על שכונות יהודיות בערים המעורבות או על ישובים מבודדים, רוצחים ובוזזים מכל הבא ליד. בזמן התרחשות המאורעות, הותקפו גם יהודים בדרכים. דוגמא לכך הייתה התפרצות של מעשי אלימות של ערבים נגד יהודים שנפתחו ב-1 במאי 1921 וכונו "מאורעות 1921". במהלך מאורעות אלו נהרגו כ42 יהודים ועשרות נפצעו, וכן הסופר יוסף חיים ברנר שהיה יליד רוסייה ועלה לארץ ב1909, סיפוריו מתארים את חיי הפועלים ומעלים את קשיי היחיד על רקע ההיקלטות בחברה החדשה. היהודים חשו בחוסר בטחון וחוסר אונים מצידם כלפי המצב הנוכחי בפלסטין והשלטון הבריטי לא היה יכול לתת מענה למצב זה והם הבינו כי עליהם להחליט החלטה ולהקים ארגון שתפקידו יהיה לנהל את ענייני השמירה וההגנה כי זהו חלק מן ההגשמה הציונית החלוצית .בקפיצה של שנה אחת אחורנית לאחר ביקורי בארץ ישראל בשנת 1920 בחודש יוני בוועידת מפלגת "אחדות העבודה" הוחלט להקים את ארגון ה"הגנה". ה"הגנה" היה ארגון כלל-ארצי - שהיה אחראי על ביטחון הציבור היהודי בארץ ישראל.בנוסף לכך ארגון הזה היה נחשב לארגון מחתרתי שפועל בסתר מן השלטון הבריטי ונתון למרות המוסדות הנבחרים של ההסתדרות בכל הארץ. התרשמתי נורא מן הארגונים הללו ולכן הלכתי לראות את הקורסים הראשוניים של אירגוני ההגנה. ראיתי כיצד לאט לאט גברה ההצטידות בנשק וסניפים של ההגנה התרחבו לערים לקיבוצים ולמושבים. אני תומך בהקמת ארגון ה"הגנה" לעומת אנשים רבים שהתנגדו ויצאו נגד הקמת הארגון משום סברו כי הבריטים הם אלו שצריכים להגן על הארץ וכי הקמת הארגון עלולה להגביר את ההתנכלויות של הערבים ביהודי הארץ. בחרתי לכתוב רקע על מאורעות 1921 ולקשר זאת לארגון ה"הגנה" מכיוון שכבר בעת המאורעות פעל הארגון להגנתן של שכונות בתל אביב ובחיפה לשם כך הגבירה ההגנה את קצב גיוס האנשים, את רכישת הנשק ואת האימונים. פעילי הארגון המרכזיים החלו לפעול להשגת נשק על ידי ייצור עצמי ועל ידי הברחה, הם התקינו סליקים- מקומות מקום לנשק ולתחמושת.

במבט כולל על כל התקופה הנוכחית, על מאורעות 1921 ועל הקמת ההגנה ניתן להגיד שללא הגנה בתקופה זו היהודים היו חיים בסבל יום יומי וללא הגנה מצד הבריטים. היהודים עברו פורענויות רבות והתעללות מצד הערבים ובעצם מטרתם העיקרית הייתה לפעול לחיזוק יכולת ההתגוננות העצמית של כל ישוב, ולעבות את ההתיישבות באזורים בעזרת כוחה של ההגנה, להגדיל את כוחה של הארגון ולחזק את כוחו הצבאי בנשק ובאימונים.

תרומת ממשלת המנדט הבריטי לפיתוח הארץ

ענת טל

בראש הממשל האזרחי הבריטי בארץ ישראל עמד נציב עליון אשר היה ממונה על ידי ממשלת בריטניה והיו לו סמכויות רבות. הנציב העליון הראשון בארץ ישראל היה בין השנים 1920-1925. הנציב היה הרברט סמואל אשר היה מדינאי בריטי-יהודי שתמך בהצהרת בלפור והיה נודע באהדתו לציונות. היישוב היהודי היה מכנה אותו "הנציב הראשון ליהודה" והיה מקבל את פניו באספות חגיגיות, ולעומתם הערבים שישבו בארץ קיבלו אותו בהפגנות מחאה ובתהלוכות אבל.

היעדים שמגדיר הרברט סמואל בתפקידו כנציב העליון בשנת 1920, לתרומת פיתוח הארץ הם: הקמת ממשל אזרחי מיידי בא"י, חופש דתי וניהול פנימי של ענייני הדת בארץ, עידוד פעיל של הפיתוח הכלכלי, ארץ ישראל תקבל כבישים, מסילות ברזל, נמלים, כוח חשמלי, אדמה מעובדת טוב יותר, החייאת אדמות שוממות, יערות נטועים, חיסול המלריה ועידוד תעשיות כפריות ועירוניות. כמו כן, הגירה שתגיע לארץ בהתאם לרמת פיתוחה הכלכלי ולאפשרויות העבודה בה, ומעבר לכך יזכו לעידוד החינוך וההשפעה הרוחנית, כך שארץ הקודש תהיה שוב למופת לעולם כולו.

ממשלת המנדט בשנת 1922 קובעת על זהות מדינית חדשה בשם "ארץ ישראל" או "פלשתינה" בעברית, באנגלית בשם "פלסטיין" ובערבית בשם "פלסטין". כמו כן קביעת גבולותיה של ארץ ישראל אשר נחלקה לארבעה אזורים וקביעת בירתה - ירושלים.

תרומתה של ממשלת המנדט לפיתוחה של הארץ באה בתחומים הבאים: ממשלת המנדט הקימה בארץ ישראל מערכת משפט שכללה: בתי משפט השלום, בתי משפט מחוזיים ובית המשפט העליון. לעבודת השופטים היו ממונים גם יהודים וגם ערבים.

רשויות השלטון המנדטורי בארץ ישראל תרמו לפיתוח התשתיות בארץ, הם סללו כבישים, בנו מסילות ברזל, פיתחו שירותי דואר, רשת טלפון וטלגרף, הקימו תחנות משטרה ושדות תעופה ובהם גם היו שדות תעופה קטנים - בבאר שבע, רמלה קלנדיה, צמח, וראש פינה.

פיתוח התשתיות נועד לסייע לשלטונות המנדט לשלוט בארץ ישראל ולספק את צורכי הצבא וצורכי הפקידות הבריטית בארץ ישראל. פיתוח תשתיות אלו תרם גם לרווחת התושבים בארץ, וגם ליציבות הממשל המנדטורי, שבעקבות עליית העולים לארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הידלדלה הכלכלה בארץ, ואם זאת פחתו אפשרויות התעסוקה ומספר המובטלים ביישוב הלך וגדל. העולים שהגיעו לארץ התקשו במציאת מקום פרנסה ומצבם הכלכלי הלך והחמיר.

בעקבות נסיבות אלו יזם הנציב העליון הרברט סמואל, עבודות ציבוריות שבהן יועסקו העולים. העבודות היו בעיקר עבודות זמניות כמו למשל: סלילת כבישים, שיפוץ מסילות ברזל, פתיחת תחנות רכבת חדשות, וגם כן בניית מחנות צבא ובתי קברות עבור הבריטים. כל אלה נעשו על מנת להתמודד עם בעיית האבטלה בקרב היישוב היהודי.

המנדט פעל לרישום הקרקעות, בשביל לתכנן את פיתוח הכלכלה של ארץ ישראל פורסמה בשנת 1921 פקודות הקרקעות והחל תהליך של רישום הקרקעות. לצורך זה הוקם בית ספר למודדים והוכנו מפות טופוגרפיות. פעולה זו סייעה לישוב היהודי כיוון שהיא הקלה על רכישת הקרקעות.

בשנת 1925 החליטו הבריטים על בניית נמל בחיפה, אשר נפתח באופן רשמי ב - 1933. והבריטים גם פעלו לשיפוץ נמל יפו. פיתוח הנמלים תרם לשיפור כלכלת ארץ ישראל.

שלטונות המנדט קבעו ב- 1921 על פקודת התכנית לבניין ערים, שנועדה לתכנון ופיקוח הבנייה בערים. לדוגמא, בירושלים, עודדו הבריטים בניית שכונות חדשות, אך הם קבעו תקנה שלפיה ירושלים תיבנה באבן טבעית בלבד, וגם היו תקנות לשמירת מבנים בעלי ערך היסטורי בעיר. על מנת לשפר את הספקת המים לערים, הקימו בעיר טבריה מפעל מים משוכלל, בירושלים בנו בריכות לאגירת מים, ואף הניחו קו מים בין ראש העין לירושלים.

הרפואה והבריאות- תנאי התברואה בארץ היו ירודים והיה צורך לערוך פעולות להדברת המחלות ולמניעתן. בשביל להתמודד עם מחלת המלריה, יבשו את הביצות, ונעשו פעולות להדברת מגפות הדבר והטיפוס שהתפשטו בארץ. בכפרים הוקמו מרפאות שדאגו למתן חיסונים למניעת המחלות, ובערים המרכזיות הוקמו בתי חולים ובתי מרקחת.

הממשל המנדטורי סייע בעיקר לערבים בארץ בתחום החינוך, כיוון שמערכות החינוך העברי בארץ ישראל היה מפותח הרבה יותר מהחינוך העבי ולכן לא נדרש סיוע רב למוסדות החינוך העבריים.

בעיר ירושלים הייתה תרומה מיוחדת לפיתוח התשתית, מערכות הדרכים והבנייה שתרם לכך מושל העיר, רונלד סטורס בשנים 1926-1918. לזכותו עד היום קיימת החקיקה המחייבת לבנות או לצַפּוֹת באבן כל בניין ובית בעיר.

מרכז ימק"א נוסד על-ידי האגודה הבין-לאומית של הנוצרים הצעירים מתוך תקווה ליצור מוקד תרבותי וחברתי, שיגשר בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בירושלים. תקוות אלו אכן התגשמו בימי המנדט. ברוח השיתוף הבין-דתי שופע המרכז סמלים ופסוקים, שמרביתם קושרים בנצרות, אם כי לא נפקד גם מקומם של מוטיבים יהודיים ומוסלמיים. ריבוי הסמלים הופך את הבניין ל"דרשה אדריכלית" מפורטת, שמלאכת פענוחה מרתקת.

אנו רואים בתמונה את הרברט סמואל , הנציב העליון שמונה ע"י ממשלת בריטניה בשנים 1920 – 1925 אשר היה מדינאי בריטי – יהודי אשר תמך בהצהרת בלפור ונודע באהדתו לציונות. הישוב היהודי כינה אותו הנציב הראשון ליהודה וקיבל את פניו בעצרות חגיגיות ואילו הערבים קיבלו אותו בהפגנות מחאה ובתהלוכות אבל.

תרומת השלטון המנדטורי לפיתוח הארץ

עילי חיות ואיתי אברהמס

שלום רב כאן העיתונאי הצרפתי לואי קמפצו , המעביר לכם את השידור מארץ ישראל, באתי לבדוק את תרומת השלטון המנדטורי לפיתוח ארץ ישראל ואיך הם עוזרים לפתח את הארץ .

אני רואה כאן שממשלת בריטניה מינתה פה נציב עליון בריטי בשם הרברט סמואל ותפקידו כמפקד עליון של הצבא והמשטרה הוא ממונה עליהם ואחראי לבטחון האוכלוסייה כולה , הוא גם נותן פקודות וציווים ואחראי למינוי שופטים כראש הראשות המחוקקת, הוא גם אחראי לעינייני התושבים: אישור רשיונות עלייה , רכישת קרקעות , ענייני בריאות, חינוך וכו' , וכמובן כל זאת כראש הראשות המבצעת.

כל דיווחיו על הקורה בארץ מועבר ישירות ללונדון לממשלת בריטניה.

אני רואה פה איך כבר בשנותיו הראשונות של הנציב העליון אחת הפעולות הייתה קביעת הגבולות של ארץ ישראל ולפני קביעת הגבול לא היו קיימים קוי גבול ברורים. הגבול הצפוני – קביעת קו גבול זה של ארץ ישראל הייתה מורכבת מאד ולוותה במחלוקת ובמתח רב , הגבול הצפוני הפריד בין שני אזורי המנדט, אזור מנדט שנמסר לניהולה של בריטניה ואזור מנדט שנמסר לניהולה של צרפת, קו גבול זה גם היה חשוב בגלל השליטה על מקורות המים , מי הירדן , מי הליטני ומי הירמוך שהיו חשובים לכלכלת ארץ ישראל. בצד המסע ומתן על קו הגבול התקיפו ערבים את ישובי אצבע הגליל ועל הגנת הישובים פיקד יוסף טרומפלדור לוחם ופעיל ציוני , יליד רוסיה אשר נפצע קשה וידו נקטעה עוד במלחמת רוסיה – יפן ב-1904 , יוסף וחבריו לא החזיקו מעמד מול התקפות הערבים ובהגנה על תל – חי נהרגו טרומפלדור ואחדים מחבריו , והישובים ננטשו. קו הגבול המזרחי – גם קביעת קו גבול זה לא הייתה קלה והייתה כרוכה בדיונים ופשרות , בעת פרסום הצהרת בלפור כללה ארץ ישראל את הגדה המערבית והגדה המזרחית של הירדן, לאחר מכן ב- 1922 קבעו הבריטים כי נהר הירדן יהיה הגבול המזרחי של ארץ ישראל והיא תמסר לניהול האמיר עבדללה בנו של השריף חסיין שהיה האמיר של מכה. הגבול הדרומי – גבול זה הוסכם במהירות , משום שהוא נותר כפי שנקבע ב1906 ע"י הבריטים קו הגבול הדרומי של ארץ ישראל הפריד בין שטחים שהיו בשליטת גרמניה. אני רואה פה את הנציבים הפועלים לפיתוח פלשתינה (ארץ ישראל) כדי לאפשר לממשלת המנדט לתכנן ולארגן את פעילותיה ערך הנציב העליון מפקד אוכלוסייה ב1922 הוא נתן מידע על החלוקה של האוכלוסייה על פי אמונה דתית ומידע על היחס בין הרוב הערבי בארץ ישראל לבין המיעוט היהודי. על פי הנחיות כתב המנדט ידברו בשלושת השפות הרשמיות של פלשתינה , ערבית , אנגלית ועברית ופרסמו כל צו מסמך ופקודה בשפות האלו , ב-1927 אף נקבע מטבע מיוחד לארץ ישראל הלירה הארץ ישראלית והוא היה צמוד בערכו למטבע הבריטי הלירה סטרלינג. ממשלת המנדט הבריטי גם הקימה פה מערכת משפט שכללה בתי משפט השלום , בתי משפט מחוזיים ובית המשפט העליון. לשופטים ייתמנו גם יהודים וגם ערבים , בתי המשפט נשענו על החוק העותמאני, על החוק הבריטי ועל החוק של השלטון המנדטורי, רשויות השלטון המנדטורי גם תרמו לפיתוח התשתיות בארץ ישראל , הם סללו כבישים , בנו מסילות ברזל , פיתחו שרותי דואר , רשת טלפון וטלגרף הם גם הקימו תחנות משטרה ושדה תעופה ובהם שדות תעופה קטנים בבאר שבע , ברמלה , בקלנדיה , בצמח ובראש פינה. להרברט סמואל היה חשוב מאד רעיון פיתוח התשתיות והוא אמר כי ללא דרכים טובות , רכבות , נמלים , דואר , טלגרף וטלפון איננה יכולה להתפתח. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הדלדלה הכלכלה בארץ ישראל ומס' המובטלים בישוב הלך וגדל ומצבם הכלכלי החמיר.

בנסיבות אלה יזם הנציב העליון עבודות ציבוריות שבהם יעסקו העולים , עבודות אלה סייעו לעולים להמשיך ולהתקיים בארץ והורידו את מס' המובטלים בארץ, כדי לתכנן את פיתוח הכלכלה של ארץ ישראל פורסמה ב-1921 פקודת הקרקעות והחל תהליך של רישום הקרקעות , בנוסף לכך פיתחו נמלים והנמל המרכזי של ארץ ישראל היה נמל יפו, הבריטים גם פיתחו ערים ונערכו תוכניות בילוי לכל עיר ועיר ונאסרה בניה החורגת מן התכנון שאושר. תנאי התברואה בארץ ישראל היו ירודים והיה צורך לערוך פעולות להדברת מחלות ולמניעתן , כדי להתמודד עם מגפת המלריה יובשו ביצות כמו ביצת הקישון וביצת החולה , הוקמו מרפאות בעיקר בכפרים ערביים שהשגיחו על בריאות התושבים , והחלו במתן חיסונים למניעת מחלות כמו לדוגמא חיסון נגד אבעבועות שחורות. הקמתם של מוסדות חינוך יהודיים החלה עוד בימי העלייה הראשונה , בראשית תקופת המנדט הריטית התקיימה בארץ ישראל מערכת חינוך יהודית מגן ילדים ועד בית ספר תיכון ובית מדרש להכשרת מורים יהודיים בירושלים. הממשל המנדטורי סייע בעיקר בפיתוח בתי ספר בקרב הציבור הערבי גם מכיוון שניכר בהם מחסור וגם מכיוון שהערבים היו הרוב באוכלוסיית פלשתינה , כך הישוב היהודי יוכל להמשיך לפתח בעצמו את מוסדות החינוך שלו. אני מקווה שהייתם קשובים לדבריי ולמה שהבאתי לכם מארץ ישראל , אני רואה כי הארץ מתחילה בפיתוח מלא לכלל האוכלוסיה , גם ליהודים ולערבים היושבים כאן.

בתודה ובברכה , לואי קמפצו.

ידיעות ראשונות - השפעת שלטונות המנדט הבריטי על פיתוח הארץ

ליגד עבדת,יובל דהן ודן בן נון

כתבה אשר פורסמה לאחרונה בעיתון "ידיעות ראשונות" מאת העיתונאי הבריטי שביקר בארץ ישראל לאחרונה בתקופת המנדט :

הכתבה שלי עוסקת בעיקר בתרומת השלטון הבריטי המנדטורי לפיתוח ארץ ישראל בין השנים 1920-1925.

ממשלת בריטניה ממנה נציב עליון בריטי אשר יעמוד בראש הממשל האזרחי הבריטי בארץ ישראל.

כאמור הנציב הבריטי הראשון שמונה ע"י הבריטים שמו הרברט סמואל ולו כצפוי ניתנו סמכויות רבות בתחום החקיקה הביצוע והתחום הצבאי..

הנציב הרברט מתגורר כיום בארמון הנציב בירושלים ארמון מפואר מאד יש לציין מרשים ואכן ראוי למקום מגורים של נציב בריטי .

עם מינויו לנציב העליון מפרסם הרברט הצהרה שבה מגדיר את יעדיו בארץ ישראל,הוא טוען כי צריך להיות כאן כוח חשמלי,מסילות ברזל, חיסול המלריה, אדמה מעובדת טוב יותר עידוד תעשייה וכו ובכן היהודים בארץ מקבלים אותו בשמחה ובטקסים חגיגיים.

הצעד הראשון של המנדט הבריטי בתקופה שלנו אשר תרם לפיתוח ארץ ישראל הוא הקמת יישות מדינית חדשה –פלשתינה (ארץ ישראל).

במשך השבועות האחרונים התקיימו דיונים רבים בנוגע לקביעת גבולות ארץ ישראל ,הדיונים נערכים תוך התמודדות עם גורמים מדיינים שהיו קשורים לאזור(צרפת).

תחילה נקבע הגבול הצפוני אך כמובן שנתקלו הבריטים והציונים בקשיים רבים עם המנדט הצרפתי אשר שולט מצפון ארץ ישראל הם טוענים שהבריטים יחזיקו במי הירדן וזה לא בא בחשבון .

לצד המשא ומתן מתקיפים כעת הערבים את היישוב באצבע הגליל כפר גלעדי תל חי מטולה ועוד יישובים ומי שמפקד על הגנת היישובים הוא יוסף טרומפלדור הצעיר , בסופו של דבר יוסף טרומפלדור נהרג יחד עם חבריו אך הגבול הצפוני נקבע רק בשנת 1923 !!

קביעת הגבול המזרחי גם היא הייתה לא קלה עבור הבריטים והייתה כרוכה בדיונים רבים.

בעת פרסום הצהרת בלפור(1917) כללה ארץ ישראל את הגדה המערבית ואת הגדה המזרחית של ארץ ישראל. בשנת 1922 קבעו הבריטים כי נהר הירדן יהיה גבולה המזרחי של ארץ ישראל.

עם החלטה זאת נקבע בנוסף כי הגדה המזרחית של הירדן תועבר לשליטתו של האמיר עבדאללה.

מסירת האזור המזרחי לידי של עבדאללה עורר כעס רב אצל מנהיגים ציונים חשובים שראו בעבר הירדן חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.

הגבול האחרון שקובעים הבריטים הוא הגבול הדרומי , לעומת קביעת הגבול הצפוני והמזרחי הוסכם על קו גבול דרומי במהירות רבה מכוון שהוא נשאר אותו גבול משנקבע בשנת 1906 לפני כ 15 שנה ע"י הבריטים.

בתקופה זו הבריטים כאמור שולטים גם על מצרים וביקשו להגן על תעלת סואץ לכן הם מצרפים את חצי האי סיני לשטחיהם.

לקביעה זו לא היו מתנגדים מכוון שהאימפריה העותומאנית חלשה בתקופה זו ואין ביכולתה אופן להתנגד לבריטים.

היישות המדינית שנקבעה ב 1922 לפני כשנה נקראה פלסטינה ירושלים נקבעת לבירתה של פלסטינה וכל תושבי ארץ ישראל או פלסטינה תבחרו אתם מחזיקים באזרחות אחת ויחידה אזרחות פלסטינאית \ ארצישראלית.

עוד פעולה של הנציבים הבריטים אשר תרמה רבות לפיתוח פלסטינה בזמן האחרון תחילה קובעים הבריטים את שלושת השפות הרישמיות בפלסטינה :ערבית עברית ואנגלית .לאחר מכן קובעים הבריטים מטבע אחיד בארת שנקרא לירה אשר צמוד בערכו ללירה סטרלינג בבריטניה.

לאחר מכן מקימים כאן בארץ ישראל מערכת משפטית אשר גם יהודים וגם ערבים ממונים לשופטים בדרגות כפי שהן.

עם התנופה והמרץ לפיתוח פלסטינה הבריטים ממשיכים בדרכם וסוללים כבישים בונים מסילות ברזל , מפתחים מערכת דואר ומערכת טלפונית(טלגרף) , מקימים שדות תעופה וכו .

לדעתי פיתוח כל התשתיות בארץ ישראל בא בכדי לסייע לבריטים לשלוט בארץ ישראל ביד רמה ובאופן קל יותר ועל הדרך גם לשמח את היהודים ולקנות את ליבם .

לסיום הכתבה שלנו ארצה לציין כי הבריטים ממשיכים ומקימים כאן נמלים מערכות חינוך רישום קרקעות מפתחים את תחום הרפואה וממש הרשימו אותי בתקופה הקצרה שנכחתי בפלסתינה בשביל לסקר את מצב הבניים בארץ ישראל , מקווה שנהנתם מהכתבה ולמדתם קצת על המנדט הבריטי בארץ ישראל .

להתראות ליגד עבדת

1930

רשמים וחוויות מביקור בארץ ישראל (קטעים מובחרים מהמסע)

הגעתי לארץ ישראל, מסע באונייה שלקח לא מעט זמן.

התכנון שלי הוא לסקור כמה צורות התיישבות מיוחדות לאזור.

האזור העיקרי שביקרתי בו הוא אזור הנקרא "עמק יזרעאל" שהאדמות של אזור זה נרכשו מכספי הקרן הקיימת לישראל בתיווכו של יהושע חנקין (מראשי המתישבים שעלו מרוסיה ב 1882 והצליח לרכוש כ 600 אלף דונם של קרקעות לאחר מסע ומתן שניהל עם הערבים. מלבד עמק יזרעאל הוא גם רכש אדמות באזור עמק חפר, רחובות וחדרה. הוא כונה "גואל העמק" וכפר יהושע נקרא על שמו)

במהלך שהותי גיליתי כמה דברים מעניינים, ביקרתי בשני מושבי עובדים – נהלל וכפר יחזקאל.

אלו שני מושבים שביקשו לשמר את האופי השיתופי של התישבות וגם את התא המשפחתי.

הם קבעו כי אדמתם תיהיה בבעלות לאומית והם יקבלו אותה בחכירה הם לא יהיו רשאים למכור או לחלק אותם לחלקות, בפועל כל אחד מהמתישבים קיבל יחידת משק ועיבד אותה בעצמו.

בצורת התישבות זאת לא מסתמכים על עובדת שכירים, אלה רק על עבודה עצמית וכל נושא העזרה ההדדית הוא מאוד חשוב במיוחד עבור משקים חלשים הנקלעים לקשיים.

צורה נוספת של התישבות הייתה הקבוצה הגדולה – הקיבוץ. הרעיון מאחורי צורת התישבות זאת כבר החלה ב 1909 בתקופת העלייה השניה.

עקרונות קבוצת התישבות זאת מושתתים על עקרונות של צדק חברתי, שוויון ושיתוף.

הם שואפים להיות מעורבים בחברה הנבנת בארץ ישראל ולהשפיע עליה. לעומתם יש את הקבוצה הקטנה שהם גוף מתבדל שמקפידים על בחירת החברים בקבוצה כמו כן, שעוברים מיון קפדני לפני הצטרפות לקבוצה.

הקבוצה הגדולה שואפת לפתח מעבר לחקלאות, גם ענפי משק שיעסקו במלאכה ותעשייה (לעומת הקבוצה הקטנה שמתבססה על חקלאות בלבד).

בשתי הקבוצות האלו נהוג שתהיה קופה משותפת, חדר אוכל משותף, בית ילדים משותף, ומערכת חינוך משותפת (ממש חיים שיתופיים – מעניין ביותר).

את צורת ההתישבות הזאת ראיתי וחוויתי בעין חרוד ותל יוסף.

משני סוגי ההתישבות מאוד התרשמתי, אלו צורות התישבות מאוד יחודיות ונהנתי מאוד בביקורם.

הייתי רוצה גם להגיע למושבות באזור השרון בהן שמעתי שהענף העיקרי הוא – ענף ההדרים וגידול עופות, הם עשו בחוכמה כי לפרי ההדר יש ביקוש רב באירופה.

ב 1924 הגיע ענף ההדרים ל11 אלף דונם פרדסים וחמש אחרי זה כבר ל 46 אלף דונם.

לצערי הרב זמני בארץ ישראל היה מוגבל, אבל אשמח מאוד לחזור לארץ זאת בשנים הבאות לראות את התפתחותה בהמשך.

כתב : עידן כרם

ההגנה

\יונתן ויליאמסון

בחודש יוני השנה, 1920, קם ארגון ה”הגנה”. ארגון זה היה מיועד להגן על היישובים היהודיים בארץ ישראל. ה”הגנה” קמה

בשל החשש שהבריטים לא יגנו על היישובים היהודיים והמסקנה שהישוב צריך לפעול בכוחות עצמו להגנה עצמית. לאחר שישה

חודשים שנוסדה ההגנה, הוקמה “ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל”, והיא לקחה תחת חסותה את הארגון

הלוחם. אך ה”הגנה” לא הוקמה פה אחד. היו שהתנגדו להקמתה מפני שסברו שעל הבריטים להגן על היישוב והקמת גוף לוחם לא חוקי יעלה את המתיחות בין הבריטים ליהודים ותגביר את ההתנכלויות של הערבים.

במאוראות של 1921 פעלה ה”הגנה” להגנתן של מקומות מגורים, שכונות בחיפה ובתל- אביב. אך היישוב הבין שצריך לארגן

יותר את הפעילות ולגייס כוח קבוע, וכדי לממש מטרה זו החל הארגון להגביר את קצב הגיוס, לרכוש יותר נשקים ולהפעיל יותר

אימונים.

לאחר התקפות על היישוב היהודי בשנה 1929, הפיקה הארגון כמה לקחים בנוגע לארגונו וכושרו הצבאי. היא הבינה כי יש להגדיל את מספר חברי הארגון ולחזק את כוחו הצבאי. יש לפעול להגנת היישוב ולמנוע התבודדות של ישובים על ידי יצירה של קבוצות

יישובים. יש לפתח כוחות בכל היישובים כדי שתהייה היכולת לעזור במהירות ליישובים שיותקפו. ארגון ה”הגנה”הבין שיש לו

הצורך בפיקוד ופיקוח יותר טוב. לכן העביר הארגון את הפיקוח לרשות הוועד הלאומי. הציבור גם יכל כעט להצטרף לפיקוח על

הארגון. כעט הוקמה ה “מפקדה ארצית עליונה”, שהייתה מורכבת משישה נציגי ציבור: שלושה מההסתדרות ושלושה מכלל

הציבור.

לאחר שהחריפו ההתקפות על היישובים היהודיים, הבין ארגון ההגנה שהוא צריך להתארגן בצורה שונה. הארגון הבין שהתבצרות ביישובים אינה מספיקה להגנה, אלה צריך גם לצאת לפעילות חיצונית. לכן הוקמו פלוגות שדה, אלה נקראו “הנודדת”. התפיסה

שלפיה פעלו נקראה “יציאה מן הגדר”, הם ארבו לתוקפים בצאתם ממקומות המסתור שלהם ותקפו כפרים ששימשו מקומות

מסתור לפורעים. לאחר המרד קבעה ה”הגנה את “תקנון השירות הכללי” של הראגון, שעל פיה הוקמו שני חילות: חיל המשמר-

חיל שתפקידו היה להגן ולשמור על היישובים, וחיל השדה- חייל נייד ומיומן שתפקידו היה להילחם בעיקר מחוץ ליישובים.

בעקבות המצב הבטחוני הקשה, החל שיתוף פעולה בין הבריטים ליישוב בארץ ישראל. הבריטים הקימו גופים להגנה שאליהם

הצטרפו יהודים, שחלקם גם היו ב”הגנה”, ארגון בלטי לגאלי. הבריטים ידעו שהם מאמנים ומחמשים את ה”הגנה” אך העדיפו

להתעלם מכך. המתגייסים חולקו למספר מסגרות: שוטרים, כוחות שמירה שנעו ברכבים בדרכי עפר בשטחים חקלאיים ומשטרת

היישובים העבריים- שנועדה להגן ולשמור על יישובים חקלאיים להדוף התקפות עליהם. המתגייסים לגופיפ הבריטים נשאו נשק

באופן חוקי, לא כמו החברים בארגון ה”הגנה”, שנשאו נשק באופן לא חוקי. אך הם השתמשו בנק חוקי זה גם לפעולות לא חוקיות, והיה שיתוף פעולה בין ה”מודיעין” של ה”הגנה” לבין היהודים שהצטרפו לגופים הבריטיים.

היה שיתוף פעולה בין חברים ב”הגנה” לבין קצין הצבא הבריטי, צ’רלס אורד וינגייט. וינגייט הקים פלוגה מיוחדת ובא שרתו

חיילים בריטים ויהודיים. הם תקפו את בסיסי הכנופיות הערביות ואף הדפו אותם מאיזור הצפון.