הצהרת כורש

תוכנה של ההצהרה

בשנת 538 לפני הספירה, כשנה לאחר כיבוש ממלכת בבל, פרסם המלך כורש הצהרה (המופיעה בספר עזרא א, פסוקים 2 - 4) המופנית ליהודי בבל. בהצהרתו שנכתבה בשפה העברית קרא כורש ליהודי בבל לשוב לארץ ישראל ולבנות בה מחדש את בית מקדשם החרב. כורש הבהיר ליהודים כי השיבה היא בחירה וכי על הנשארים בבבל לתמוך כספית בעולים באמצעות תרומות. כך גם התחייב כורש לממן את בניית בית המקדש החרב ולהשיב את כלי הזהב והכסף שנשדדו מהמקדש על ידי נבוכדנאצר מלך בבל.

את ההצהרה השלים תזכיר כורש , מסמך רשמי אותו שלח כורש אל הפקידות הפרסית בשפה הארמית, שפת הפקידות באותם הימים. התזכיר נועד לפקידות הפרסית שהיתה אמורה לבצע את חלקה בהצהרה ולכן ההתייחסות בתזכיר היא בעיקר בנוגע לתקצוב בניית בית המקדש, פרטי בניית המקדש ועניין השבת כלי המקדש.

הויכוח לגבי מהימנותה של הצהרת כורש

​נוסח הצהרת כורש עורר מחלוקת בין החוקרים. הטוענים כנגד מהימנותה של ההצהרה גורסים כי ההצהרה היא מעשה זיוף של סופר יהודי שביקש להציג בסיס חוקי לבניית המקדש. לטענתם, לא ייתכן שכורש פרסם צו מלכותי בשפה העברית או האמין באלוהי ישראל שנגלה אליו על פי ההצהרה וציווה עליו לבנות לו בית בירושלים. לדעת חוקרים אלה גם הביטויים בהצהרה מדגישים שמיקומם של אלוהים והמקדש בירושלים הם זייוף כי היו אלה עובדות ידועות ולא היה צורך להדגישן.

לעומת זאת, החקרים הטוענים בעד מהימנותה של הצהרת כורש רואים בביטוי המופיע בהצהרה - "האלוהים אשר בירושלים" כהוכחה לכך שהיא נכתבה בידי פקיד פרסי, כיוון שסופר יהודי לא היה מדגיש כי מקום המקדש בירושלים. כמו כן טוענים חוקרים אלה כי השימוש בשפה העברית בהצהרת כורש לא היה  חריג אלא כחלק ממגמה כללית של מלכי פרס לפרסם את פקודותיהם לכל עם בלשונו. הוכחה לכך  היא כתובת הגליל אשר היתה מסמך הכתוב בשפת היתדות שהופנה לתושבי בבל ובו מכריז כורש בדומה להצהרת כורש כי נשלח לכיבושיו בפקודת מרדוך האל הראשי של בבל ובעזרתו ניצח ושיקם את המקדשים המקומיים.

שורשי מדיניותו הסובלנית של כורש

​המדיניות בה נקט כורש כלפי היהודים היתה חלק ממדיניות כוללת של כורש בכל ממלכתו אשר במסגרתה נהג בסובלנות כלפי העמים הכבושים. גורם אחד למדיניות זו היה אמונתם הפוליתאיסטית (אמונה בריבוי אלילים) של מלכי פרס. לפי אמונה זו כיבדו הפרסים את האלים של עמי האימפריה הפרסית. בדרך זו יכלו הפרסים לגייס לצדם את כוהני הדת של העמים השונים ואת נתיניהם. חוקרים אחרים טוענים כי המניע למדיניות זו נובעת משיקולים פוליטיים. על פי תפיסה זו, בכדי לבסס את שלטונו ברחבי האימפריה הגדולה שהקים, הוא ביקש שנתיניו יראו בו כיורש חוקי של מלכי בבל ולא ככובש זר וכי בזכות מדיניותו הסובלנית יזכה לאהדת העמים ברחבי ממלכתו.

​

​