בית המקדש השני אשר שוקם על ידי שבי ציון בימי עזרא ונחמיה היה מפעל ציבורי, כלומר – הוא הופעל באמצעות תרומות העם, והוא היווה כמרכז החיים הדתי, הכלכלי והמוסרי של העם ביהודה.
מרכז דתי: היהודים רואים בבית המקדש כבית משכנו של ה', ולכן חשיבותו ומרכזיותו בחוויה ובפולחן הדתיים של העם היהודי. לאחר בנייתו של בית המקדש השני, התרכזו החיים הציבוריים שם העם סביב בית המקדש. בבית המקדש הוקרבו הקורבנות לאלוהים. עבודת הקורבנות הייתה חשובה ביותר בעיני העם, מפני שהם ייחסו את הצלחתם הכלכלית וביטחונם מפני פולשים ואויבים לעבודת המקדש והקרבת הקורבנות. בתקופת בית שני התקיימה עבודת הקורבנות בבית המקדש, ובנוסף לכך התקיימו לימודי תורה, קופות צדקה ותפילות בבתי כנסת בערים ובכפרים מסביב לירושלים. מנהגים אלו היו כתוצאה מהשראה של העבודה בבית המקדש.
כמו-כן, לאחר עלייתם של עזרא ונחמיה, שימשה חצר בית המקדש להקראת התורה בציבור ומתן פירושים לקריאה ע"י לוויים. כלומר, המקדש שימש בנוסף לעבודת הקורבנות גם כמרכז להוראת התורה והפצתה בקרב העם.
מנהג נוסף חשוב שהתחדש באותה תקופה היה מנהג העלייה לרגל בשלושת הרגלים. בתקופת החגים הללו, עבודת ה' הגיעה לשיאה – אלפי אנשים עלו לירושלים, מיהודה ומחוצה לה. מנהג העלייה לרגל הביא להתחזקות של האמונה בקרב העם. בתקופת החגים המוני העם הביאו קורבנות ותרומות לבית המקדש ובחצרות המקדש לימדו הלוויים את בני העם תורה. בתקופה זו נוצרו מפגשים חברתיים רבים, והיא השפיעה על התלכדותו והתגבשותו של העם מבחינה דתית ולאומית. בנוסף, מעמדה של ירושלים כעיר מקדש התחזק.
בתקופה מאוחרת יותר, תחת השלטון היווני, ימים אלו של שלושת הרגלים, היו ימים של מתח פוליטי בירושלים – העם נחלק לזרמים שונים עם דעות פוליטיות ודתיות-לאומיות מנוגדות. בתקופה זו, הפיצו רבים ממתנגדי השלטון היווני את דעותיהם בפומבי והתעמתו עם נציגי השלטון.
מרכז כלכלי: בית המקדש היה מרכז של פעילות כלכלית ענפה (רחבה). באוצר בית המקדש נאספו התרומות והמעשרות שהעם הביא ונועדו לעבודת המקדש, לתרומות לאלמנות וליתומים וכספי מיסים. הכוהן הגדול שהיה אחראי על אוצר המקדש והחזיק גם במעמד השליט של יהודה ונציגו של העם מול השלטון הפרסי, היה בעל השפעה רבה על החיים הכלכליים בירושלים וביהודה.
מרכז מוסרי: בית המקדש שימש להנחלת ערכי המוסר ברוח מצוות התורה לעם היהודי. ערכי המוסר הוטמעו בעם ע"י:
א. תרומות: במקדש נאספו תרומות שנועדו לסיוע לאלמנות וליתומים.
ב. הנחלת התורה: מעמדה של התורה בא לידי ביטוי ביישום חוקיה בתחום החיים הציבוריים (ביום-יום). בית המקדש היה מרכז ללימוד ולהוראת התורה, ע"י לוויים וכוהנים שלימדו תורה בחצרות בית המקדש. הפצת התורה עזרה להנחיל בקרב העם ערכים וציוויים מוסריים בחיי היום-יום ובהתאמה למציאות הקיימת.​