לאחר כמה ימים של מגננה בעקבות מתקפת הפתע של סוריה ומצרים, החל צה"ל בהתקפת נגד וכבש מחדש את מרחבי סיני ורמת הגולן והגיע להישגים צבאיים מול סוריה ומצרים.  ב22 באוקטובר הסתיימה המלחמה עם החלטת האו"ם 338 על הפסקת אש אך המלחמה נמשכה וכוחות צה"ל כיתרו את הארמיה השלישית במצרים ואיימו על פרברי דמשק. בינואר 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים ובמאי 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לבין סוריה. תוצאות המלחמה עבור ישראל היו קשות, הן בתחום הפנימי והן בתחום המדיני. 

ראשית, בעקבות המלחמה חל משבר הנהגה שהוביל לשינוי במפה הפוליטית בישראל: למרות ההישגים הצבאיים ובלימת המתקפה כנגדה במדינות ערב ובישראל נתפסה המלחמה בישראל ככשלון של ישראל. למרות המכה הקשה שהונחתה על צבאות מצרים וסוריה אשר איבדו כ 20 אלף חיילים הרי שישראל איבדה במהלך הלחימה מספר עצום של חיילים - 2569, 5596 נפצעו ו 294 נפלו בשבי. המלחמה נתפסה בישראל ככשלון ה"קונספציה" של ההנהגה המדינית ועל ההנהגה הצבאית שלא השכילה לצפות את המלחמה ולהכין את צה"ל כנדרש לקראתה. החלטות ועדת אגרנט שחקרה את המלחמה והטילה את מרב האחריות על מפקדי הצבא הרמטכ"ל דוד אלעזר, ראש אמ"ן אלי זעירא ואלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש) וניקתה את הדרג המדיני, עוררו זעם רב בציבור, לחוסר אמון בדרג המדיני ולגל של מחאות שהובילו את ראש הממשלה גולדה מאיר  להתפטר מתפקידה במאי 1974. כשלוש שנים אחר כך, בהשפעת המלחמה  חל המהפך הפוליטי בישראל עם עליית הליכוד לשלטון במקום ממשלת מפא"י ששלטה במדינה מאז הקמתה.

שנית, בעקבות הישגי המלחמה ומחיקת תחושת הקלון של מלחמת ששת הימים, החל תהליך מדיני בין ישראל לבין מצרים אשר הבשיל בסופו של דבר להסכם שלום בין שתי המדינות. למרות האבידות הכבדות  של מצרים ושל סוריה ובלימת המתקפות הסוריות והמצריות, נתפסה המלחמה במדינות אלו כניצחון גדול. במצרים הפך יום השנה למלחמה לחג לאומי לציון "מלחמת אוקטובר". על רקע זה היתה מצרים בשלה לתחילתו של תהליך מדיני מול ישראל. הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים במאי 1974 היה בסיס להסדר ביניים בסיני שנחתם ב ספטמבר 1975. על פי הסכם זה הצהירו מצרים וישראל שיפתרו את הסכסוך ביניהן בדרכי שלום והתחייבו מפעולות צבאיות זו כנגד זו. כמו כן הוחלט על פריסתם מחדש של הכוחות של שני הצדדים ונקבע אזור חיץ שנמסר לפיקוח האו"ם. כמו כן מצרים התחייבה להתיר לישראל העברת מטענים שאינם צבאיים דרך תעלת סואץ. בשנת 1977, לאחר עלייתו של מנחם בגין לשלטון, ב 9 בנובמבר 1977 הצהיר הנשיא סאדאת בצעד אמיץ כי הוא מוכן להגיע לירושלים במטרה לקדם את תהליך השלום בין שתי המדינות. כעשרה ימים אחר כך נחת בירושלים ולאחר ימים 















​















שלישית, הגברת מעורבותה של ארה"ב במזרח התיכון.