ב 22 ביוני 1941 החל מבצע ברברוסה וגרמניה פלשה לשטחי ברית המועצות בנגוד להסכם ריבנטרופ מולוטוב. עם הפלישה לברית המועצות החל גם השלב הראשון של ההרג ההמוני של יהודי אירופה.

הגורמים לראשית הרצח ההמוני של היהודים עם הפלישה לברית המועצות.

ראשית כל, הכיבוש הנאצי בברית המועצות יצר הזדמנות ליישם את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית ולטהר את הבולשביזם שזוהה עם היהודים מברית המועצות.

למבצע ברברוסה קדמה תקופה של הכשרה אידיאולוגית של חיילי הצבא הגרמני. בפקודות למפקדי הצבא הגרמני וחיליו הוצג ההיבט האידיאולוגי של המלחמה. בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית קבע היטלר כי המלחמה בברית המועצות נועדה לחסל את הקומיסרים הבולשביקים ואת האינטיליגניה היהודית - בולשביקית. הקומיסרים כללו את כל קציני הצבא האדום וכל בעלי המשרות האזרחיות של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. התעמולה הצבאית הגדירה בפני החיילים הגרמנים את הגורמים העוינים לגרמניה בברית המועצות כ"קומיסרים ופונציונרים מפלגתיים, רובם יהודים מטונפים".

שנית, עם כיבוש ברית המועצות נוספו לשני מליון היהודים עליהם שלטה גרמניה בפולין עוד ארבעה מליון יהודים ובגרמניה עלה צורך "לטפל" ביהודים בדרך אחרת. לא היתה עוד אפשרות להגירתם או לריכוזם בגטאות.

"פקודת הקומיסרים" והתרת דמם של יהודי ברית המועצות

על רקע גישה זו, כבר ב 4 ביוני 1941 , ערב הפלישה לברית המועצות, נמסרו לחיילים הגרמנים הנחיות ובהן פקודה יחידה הקשורה להשמדת היהודים. על פי פקודה זו, נוסף לקומיסרים יש לנקוט אמצעים אכזריים גם נגד היהודים הבולשביקים. יומיים אחר כך פורסמה "פקודת הקומיסרים" אשר התרה לחסל את כל הקומיסרים ופעילי המפלגה הקומוניסטית. פקודה זו התירה למעשה גם את דמם של היהודים שכאמור זוהו עם הבולשביקים (אנשי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות) אויבי הגרמנים.

הרצח ההמוני של יהודי ברית המועצות

עם הפלישה לברית המועצות חולק כל השטח שבין הים השחור לבין הים הבלטי לשליטתן של ארבע עוצבות מבצע גרמניות - איינזסגרופן. כל יחידה מנתה כ 500 - 1000 חיילים, היתה כפופה לאס אס ונעה ביחד עם יחידות הצבא הגרמני וכוחות עזר מקומיים. על עוצבות אלה הוטל לחסל את כל הגורמים העוינים בשטחים שנכבשו. כך החל בשיטתיות הרצח ההמוני של היהודים בברית המועצות.

בשבועות הראשונים לפלישה נורו בעיקר גברים ואילו נשים וילדים יהודים לא נורו באופן שיטתי. אולם החל ממחצית אוגוסט 1941 התרחב מעגל הרצח וכלל את כלל היהודים. ההחלטה גובשה בעקבות ביקורו של הימלר בחזית ומסקנתו שהפתרון הטריטוריאלי לסילוק היהודים כבר אינו מעשי - החלטה שהכשירה את ההחלטה לבצע רצח המוני ושיטתי של היהודים. מהשלב הזה דינם של כל היהודים כולל הנשיםוהילדים נחרץ למוות.  וכך בעוד שיחידות הצבא הגרמני - הוורמכט לחמו כנגד הצבא האדום על כיבוש ברית המועצות פעלו עוצבות המבצע שהורכבו מאנשי אס אס, משטר ויחידות עזר של האוכלוסייה המקומית ואלה עסקו בטבח שיטתי של היהודים. מעשי הרצח בוצעעו לרוב ביערות, בבקעות ובבניינים נטושים, סמוך למקומות מגוריהם של הקורבנות. במרחק מה מן הקברים ההמוניים הצטוו היהודים להתפשט ולמסור את חפצי הערך שלהם ומשם הם נלקחו בקבוצות אל הבורות ונורו. רבים מהם נקברו חיים.

כך, במשך יומיים של חודש ספטמבר 1941 נרצחו 33,771 יהודים מקייב בבאבי יאר ובפונאר, יער המרוחק כעשרה קילומטרים מווילנה נרצחו למעלה מ - 70 אלף בני אדם, רובם המכריע יהודים. מלבד הרצח הישיר ביריות החלו הגרמנים להשתמש בסוף שנת 1941 גם במשאיות גז. היהודים הוכנסו למשאיות ולאחר מכן הזרימו הגרמנים לתוכן באמצעות צינור, גז תחמוצת הפחמן שנוצר במפלט המשאית. כך חשבו הגרמנים למנוע מהחיילים הרוצחים את המגע הישיר עם הקורבנות אבל גם השימוש במשאיות הגז דרש מהרוצחים לטפל בפינוי הגופות והחפצים.

עד לסוף שנת 1942 נרצחו כמליון וחצי יהודים בשטחי ברית המועצות שנכבשו על ידי הנאצים.

​

לחץ כאן לשמיעת השיר "פונאר" בליווי תצלומים של בורות ההריגה

​

​