הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. 

הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו של בנימין זאב הרצל בעיקר במזרח אירופה, בעקבות פרסום ספרו מדינת היהודים ועקב כישלון ניסיונותיו לגייס בעלי הון יהודים להגשמת הרעיון הציוני.

מטרת כינוס הקונגרס הציוני הראשון היתה יצירת תשתית שתרכז את התומכים בתכניותיו של הרצל ותהווה בסיס להרחבת התנועה הציונית מחובבי ציון לעבר תנועה ציונית-מדינית מאורגנת. 

הקונגרס כונס באולם "בית הקזינו" המפואר שבבזל בטקס רב רושם, בהשתתפות 208 צירים מ-16 מדינות. את הקונגרס פתח נאום של נשיא הקונגרס, קרפל  מרומניה ומקס נורדאו סקר בהמשך את מצב האומה.

חילוקי דעות התגלו בין אנשי חובבי ציון שדגלו בעליה והתיישבות באופן מיידי בארץ ישראל (מה שהתפתח מאוחר יותר לציונות מעשית) לבין הרצל ואנשיו, אנשי הציונות המדינית, שתמכו קודם בהשגת ערבויות ליהודים בטרם ההתיישבות.

כהצעת פשרה, אישר הקונגרס את תכנית באזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'ארטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית.

הישגי הקונגרס הציוני הראשון היו בראש בראשונה בניסוחה של תכנית באזל אשר בה קבע הקונגרס את מטרות התנועה הציונית ואת דרכי התנהלותה תוך הגעה להחלטות שהיו מקובלות על הזרמים השונים בהסכמת הקהילה הבינלאומית. המטרה שנקבעה בתכנית באזל היתה הקמת "בית מולדת" ליהודים בארץ ישראל בהסכמת הקהילה הבינלאומית. האמצעים להשגת המטרה​​  ביטאו את תפיסתם של הזרמים השונים בציונות: נקבע כי יש לפתח את ארץ ישראל על ידי יישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ובעלי מקצוע, בהתאם לתפיסת אנשי הציונות המעשית והציונות הסוציאליסטית. כן נקבע כי יש להקים ארגונים מקומיים בארצות השונות שיפעלו על פי החוק המקומי, בכדי ללכד ולארגן את הציבור היהודי, לפעול למען הגברת הרגש הלאומי והיהודי בקרב היהודים כמענה לתפיסת הציונות הרוחנית והציונות הדתית ולפעול באופן דיפלומטי בקרב הממשלות הרלבנטיות בכדי להשיג את הסכמתן לקידום מטרת הציונות.

חשיבות נוספת של הקונגרס הציוני הראשון היו יצירת התשתית הארגונית של התנועה הציונית והקמת מוסדות התנועה:  בעקבות הקונגרס הוקמו לראשונה מוסדות התנועה הציונית כמוסדות המדינה היהודית העתידית ונקבעו מנגנון הבחירה ודרכי הפעולה של מוסדות אלה: נקבע כי ההסתדרות הציונית תהיה הגוף שיאגד את כל האגודות הציוניות בעולם, הקונגרס הציוני נקבע כמוסד העליון של התנועה הציונית בו ישבו הנציגים הנבחרים של התנועה הציונית(הרשות המחוקקת, בדומה ל"כנסת ישראל"), הוועד הפועל הגדול והוועד הפועל המצומצם שהרצל נבחר לעמוד בראשו, גופים אשר נקבעו כגופים הביצועיים של התנועה הציונית (הרשות המבצעת, "ממשלה" ו"קבינט").

על רקע תוצאות קונגרס באזל שבאו לידי ביטוי בקביעת המטרות, דרכי הפעולה וארגונה של התנועה הציונית כתנועה דמוקרטית, נחשב קונגרס באזל בתור האירוע המכונן של הקמת מדינת היהודים גם בקרב לבבות הנציגים בקונגרס ובקרב המוני היהודים. 

בנוסף לכך קונגרס באזל שימש בימה מכובדת ופומבית להעלאת בעיית היהודים על סדר היום הבינלאומי.

לאור הישגיו החשובים של קונגרס באזל כתב הרצל ביומנו : "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים".

בעקבות קונגרס באזל החל הרצל בפעילותו המדינית להשגת הסכמה בינלאומית - צ'ארטר, להקמת מדינה יהודית מול הממשלות הנוגעות בדבר. במקביל לכך, בשנים הבאות התכנסו קונגרסים ציוניים נוספים, בחמש השנים הראשונות מדי שנה ולאחר מכן כל שנתיים בערים מרכזיות באירופה: באזל, לונדון, האג, וינה, קארלסבאד, ציריך, המבורג, פראג ובלוצרן. בקונגרסים אלו הוקמו מוסדות נוספים של  התנועה הציונית כדוגמת קרן קיימת לישראל והמשרד הארץ ישראלי. 

אחד הקונגרסים החשובים, הקונגרס השישי שהתכנס בבאזל, דן בשאלת תכנית אוגנדה אשר הפכה לאחת מסוגיות המחלוקת הגדולות בתנועה הציונית והעמידה אותה על סף קרע. 



צפה בסרטון הקונגרס הציוני הראשון לנוער, 1912 (3:01) שהתקיים 115 שנים לאחר כינוסו של הקונגרס הראשון בבאזל.