הקמת היודנאטים ותפקידיהם

מניעיהם של הגרמנים בהקמת היודנראטים
זמן קצר לאחר סיום הקרבות על כיבוש פולין החליטו הנאצים על הקמתן של מסגרות הנהגה בקהילות היהודיות  תחת שליטתם, גופים אשר זכו לכינוי יודנראטים – "מועצות יהודים."
הקמתם ואופי פעילותם של היודנראטים נקבע בשני מסמכים חשובים: באיגרת הבזק ששלח רינהרד היידריך למפקדי האיינזסגרופן בפולין ב 21 בספטמבר ובפקודה מיוחדת שפרסם הנס פרנק מושל הגנרל גוברנמאן ב 28 בנובמבר להקמת "מועצות יהודים" בכל אחת מהקהילות היהודיות שתחת מרותו.
הגרמנים ראו בהקמת היודנראטים כגוף שיהיה אחראי לביצוע הוראותיהם. לצורך כך בחרו הגרמנים באישים סמכותיים וברבנים אשר יוכלו לנצל את מנהיגותם הקיימת על הציבור היהודי כדי להטיל מרות ולהבטיח צייתנות ואף ליצור מצב של הפרד ומשול בקרב היהודים, קרע בין הציבור לבין מנהיגיו אשר שימשו כמתווכים הישירים בין הנאצים לבין היהודים בגטאות.
השניות בתפקידם של היודנראטים
היודנראטים עמדו בפני מצב כמעט בלתי אפשרי. מצד אחד הם הוקמו בכדי לשרת את המדיניות הנאצית אולם מצד שני היה עליהם לשרת גם את צרכי הקהילות שעליהן היו מופקדים. לעיתים חלה התנגשות בין שני התפקידים.
מצד אחד פעלו היודנראטים בשירות המשטר הנאצי:
1. היודנראטים נדרשו לספק לרשויות הגרמניות עדכון סטטיסטי שוטף של האוכלוסייה היהודית
2.  סיפקו לשלטונות הנאצים כוח אדם לעבודות כפייה.
3. חלוקת המזון שקיבלו מידי הרשויות הנאציות.
4. הקמת משטרה יהודית  שנועדה לספק את דרישות הממשל הגרמני באופן ישיר או באמצעות היודנראט ובכדי לשרת את הצרכים היהודיים הפנימיים כפי שהתווה היודנראט.
5. היודנראט באמצעות המשטרה היהודית סייעו לנאצים במלאכת האקציות – ריכוז היהודים לקראת גירושם מהגטו באמצעות הרכבות ורציחתם.
6. איסוף כספים וסחורות מהקהילה היהודית בעקבות  קנסות ועונשים קולקטיביים שהטילו השלטונות הנאציים.
מצד שני פעלו היודנראטים בשירות  הקהילה היהודית:
1. חיפוש אחר פתרונות לבעיית הרעב בגטאות:  למשל הקמת בית חרושת לייצור קמח ועמילן מקליפות ת"א יבשות בגטו וילנה, סבון מעצמות סוסים וסירופ וסוכריות מתפוחי אדמה. כך גם הקים היודנראט מטבחים ציבוריים שסיפקו אלפי ארוחות ביום לנזקקים.
2. היודנראט דאג לילדים יתומים ולילדים שהוריהם גורשו למחנות עבודה.
3. הרחבת שירותי הבריאות בגטו. בגטאות הגדולים מימן הגטו את אחזקת שירותי הבריאות והסיעוד. בגטו לודג' לדוגמא פעלו בשנים 1941 – 1942 חמישה בתי חולים ומרפאות, מספר מעבדות רפואיות, מרפאה לטיפול בנשים הרות ועוד.
4. מציאת מקומות לשיכון פליטים חסרי דיור בגטו.
5. הענקת שירותי חינוך בגטאות – כשנה לאחר הקמת הגטאות הותר ליודנראט לפתוח את בתי הספר היסודיים בהם למדו כ 20 אחוזים מילדי הגטו.
6. פיתוח תעשייה כפתרון לבעיות התעסוקה והמחייה בגטו. ב 13 במאי 1939, כשבועיים לאחר סגירת חומות גטו לודג' הודיע ראש היודנראט חיים רומקובסקי לראש העיר הגרמני כי סיים את רישומם של 14,850 העובדים המתמחים בגטו והוביל להקמת תעשיית טקסטיל ענפה שיצרה בין השאר מדים לצבא הגרמני.
7. הוכחות יעילות הגטו ועובדיו  והפיכת העבודה כדרך להצלת היהודים. בתקופת הגירושים למחנות ההשמדה ובימי הרצח ההמוני בשטחי ברה"מ הכבושה סברו היודנראטים כי תרומה למאמץ המלחמתי הגרמני תביא להמשך קיומו של הגטו. ראשי היודנראטים יעקב גנס מווילנה ורומקובסקי מלודג' טענו כי כך ניתן יהיה להתמקח עם הגרמנים ולהפחית את מכסת המגורשים ולדאוג לכך שלא יגורשו הצעירים ואלה היכולים לסייע לכלל הציבור.

​

הדילמות אשר בפניהם עמדו אנשי היודנראט וראשיו

​​על רקע השניות בתפקידם של היודנראטים עמדו אנשי היודנראט וראשיו בדילמות קשות ביותר.

מצד אחד, האיום הנאצי שמולו עמדו אנשי היודנראטים. הנאצים מינו בכפיה כמה מראשי היודנראטים וסילקו או חיסלו במקרים רבים את אנשי היודנראטים הסרבנים. בנוסף לכך אנשי היודנראטים ראו את עצמם כמופקדים על שמירת האינטרסים היהודיים, לדאוג לסיוע לאוכלוסייה בגבולות האפשר  ולעכב את חיסול הגטאות באמצעות הוכחת יעילות אנשי הגטו. כך למשל, גטו לודג' היה הגטו המתועש ביותר ביוזמתו של ראש היודנראט חיים רומקובסקי ולכן גם שרד ארבע שנים וארבעה חודשים והיה אחרון  הגטאות שחוסלו בפולין.

לצד הרצון לשמור על האינטרסים היהודיים, חיים רומקובסקי מהווה דוגמא גם לרצון לצבירת עוצמה וכוח. את גטו לודג' הוא ניהל כשליט יחיד ואף הוציא בול עם דיוקנו.

מול שיקולים אלה ניצבה ההתנגדות המוסרית לביצוע גזירות השלטון הנאצי, אספקת נתונים שוטפים על האוכלוסייה, ייצור ואספקת ציוד חיוני לצבא הנאצי: מדים, תרמילי, נעליים, פרוות וכיוב'  ולקיחת חלק בביצוע האקציות בתקופת השילוחים.

​

לחץ כאן לצפייה בסרטון:  לבטים והכרעות מוסריות בגטאות ליטא: מבט משווה של ד"ר לאה פרייס (25:53 דקות):